לרחלי ולכל הצוות של "כמו דג במים",
בימים אלה אנו עוברים ציון דרך משמעותי. הדר, הבן הבכור שלנו בן ה-6 עבר משיעורי בריכה עם אבא או אמא בבריכה של "כמו דג במים" לשיעורי בריכה לבד – כבר ילד גדול, ואנחנו מביטים מהצד, בגאווה, לבושים ויבשים.
ואף על פי שנמשיך להיפגש כל שבוע בשיעורי הבריכה של שני הבנים הקטנים יותר, זה זמן מתאים להגיד תודה.
התחלנו את שיעורי הבריכה כהורים טריים עם תינוק בן כחצי שנה. בהתרגשות היינו מגיעים לשיעורי בבריכה, עם הרבה זמן פנוי להכנות של לפני ואחרי ואפילו מנצלים תינוק רדום אחרי שיעור כייפי כדי לעצור בדרך הביתה בבית קפה לקצת זמן איכות בינינו.
עם הגעת איתן, הבן השני – בהפרש של שנה ושמונה מהבכור – הלוגיסטיקה קצת השתנתה… עכשיו שיעורי הבריכה היו בעיקר זמן איכות של אמא או אבא עם הגדול… הזמן רץ מהר, וגם הקטן הצטרף לשיעורים. שניים זה לא קל, אבל עשינו את המאמץ משוכנעים בחשיבות הפעילות במים להתפתחות המוטורית, להקניית הביטחון…וכמובן גם בגלל האהבה שלנו למים.
חווינו גם קשיים, לפעמים הילד לא שיתף פעולה. מה עושים? תמיד מצאנו בך ובצוות אוזן קשבת לכל שאלה והתייעצות, ולא בנושאי מים בלבד… וגם אם לא פנינו אליכם המידע זרם – קיבלנו ממך משוב – בכל מצב, אין ספק שהצוות פועל על מנת לקדם את הילדים בצורה הטובה ביותר.
שניים זה קשה? תנסו שלושה ילדים בבריכה… גם שם היינו –משוכנעים שגם ליאיר, התינוק החדש, מגיע את הזמן שלו עם אבא או אמא במים. עכשיו הפכנו להורים מנוסים – שמתקתקים עניינים בבריכה ומכינים תיק כמעט בעיניים עצומות… וגם אז, באתם לעזרתינו מהבחינה הלוגיסטית.
בכל השנים האילו מאד נהנינו (ועדיין נהנים) מהשעורים, מהחוויה בבריכה, מהקשר עם הילד, וכמובן מהשונות והביטוי הייחודי של כל ילד וילד במים, גם כאן, כל אחד שונה!
אז עכשיו – כשהגדול עובר לשיעורים בלי אבא ואמא במים אנו רוצים להגיד תודה:
תודה על הפעילות השבועית במים.
תודה על ההקשבה והעזרה.
תודה על הגמישות.
תודה על המקצועיות.
והכי חשוב – תודה על כל הכיף והרגעים היפים מעל ומתחת למים!
בהערכה ובאהבה,
ניקי ונתיבה
עוד לפני שעומר נולד, לפני חמש שנים וחצי, ידענו שהחוג הראשון שאליו הוא ילך יהיה שחיית תינוקות. כאלו היינו – הורים מתלהבים….
שבועיים אחרי שעומר הגיח לעולם, כבר התקשרתי לרחלי ושאלתי מתי אפשר לבוא. רחלי צחקה והסבירה שזה אפשרי רק אחרי חיסון הפוליו. וכך היה. ימים ספורים אחרי החיסון, כבר היינו במים. עומר עם שני ההורים – הילי וגל. הורים מתלהבים, כבר אמרנו….
ומאז עומר שוחה. חמש שנים וחצי עומר בבריכה הקטנה והחמימה באלישא, כל שבוע. כל מזג אויר.
כמה נהנו. כמה עומר נהנה. השירים, המשחקים, המגע עם המים ועם אבא ואמא עשו לכולנו רק טוב. ראינו איך עומר רוכש ביטחון ואהבה למים. תינוק כל כך קטן וכל כך נהנה ממגע המים. וכך גם בבית האמבטיה הפכה לחוויה ולמשחק. התנועתיות בבריכה באמצעות המשחקים והפעילויות, עזרה מאוד לעומר לשחרר את השריר התפוס בצוואר – טורטיקוליס, שנוצר עקב מנח עוברי.
ועכשיו, עברו חמש שנים וחצי ועומר השחיין הכי גדול אצל רחלי, ממש כמו דג במים, וכבר אין מקום בבריכה של הקטנים. אז חייבים לעבור לבריכה של הגדולים.
אנו רוצים להודות לרחלי ולכל צוות כמו דג במים על תקופה יפה וחמימה ועל הבסיס הנהדר שעומר רכש לקראת המעבר לבריכה של "הגדולים". אנחנו לא עוזבים – רק עוברים לבריכה ליד עם המים הקרירים, הפעם בלי אבא ואמא. הפעם עומר לבד כי הוא כמו דג במים…
הילי, גל ועומר וואלך
חיפה
בננו, מיכאל רובצ'בסקי, החל מגיל שנה וחצי ועד היום, למד שחייה במסגרת החוג אותו אתם מקיימים.
ברצוני להלל ולשבח אתכם מכל הבחינות. מיכאל למד שחייה היטב ובמקביל חווה חוויות נעימות ונשאר
עם זיכרונות נעימים מכם. במקביל, זכינו גם אנו, ההורים, מזמן איכות כשבילינו איתו בבריכה והתנתקנו משגרת היום.
כיום, מיכאל התחיל השנה כיתה א' ואין ספק שבזכותכם הוא ממשיך גם היום ללמוד שחייה בחוג למתקדמים.
נציין גם שלאורך כל השנים נהנינו מכל המדריכות שהדריכו אותו וכמובן ממנהלת החוג, רחלי ועל כך אנו מודים לכם מקרב לב.
יישר כוח!
בברכה,
משפחת רובצ'בסקי